<h1>בה"ג הלכ' יבום וחליצה</h1>
<h2>דף קטו.</h2>
ואי שבק איתתא דלא חזיא ליבומי ירתין להו אחוה לנכסי, דכתיב איש כי ימות ובן אין לו וגו' ואם אין לו בת וגו'. ואי אית ליה אב ואחי, אבא ירות ברישא דתנן (ב"ב קט"ו.) האב קודם לכל יוצאי יריכו, הם דאב. (יבמות מ'.) ומאן דמיבם ירית נכסי מיתנא וירית נכסי דמאטי ליה ביני אחי, דכתיב (דברים כ"ה, ה') יבמה יבא עליה וכתיב (שם ו') והיה הבכור אשר תלד, קרייה רחמנא בכור מה בכור נוטל פי שנים אף יבם נוטל פי שנים חדא דידיה וחדא דירית ביני אחי. החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מכל האחין לנחלה, ואם יש שם אב נכסים של אב. הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו, רבי יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב נכסים של אב, אמר עולא ואיתימא רבי יצחק נפחא הלכה כרבי יהודה. יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי ויתיב וקאמר הלכה כרבי יהודה, אמר ליה רבי חנינא פוק קרי קראיך לברא דאין הלכה כרבי יהודה. תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק אין הלכה כרבי יהודה, אמר ליה ואלא כמאן כרבנן, פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים, א"ל אסמי, אמר ליה לא את הלכה אתניוך וקשיא לך ואפכתה ושפיר קא תנית, דמאי דאפכת שפיר אפכת, ואין הלכה כרבי יהודה אלמא במקום יבם לא ירית אב, ודוקא דיבם אבל חלץ לא.
